לספר זה כונסו מאה תשעים ושתיים תשובות שהשיב בכתב ובעל פה ר' יעקב בן מאיר, המוכר יותר בכינוי 'רבנו תם', ושלא נכללו בחלק התשובות של ספר הישר שנערך על ידי תלמידיו. פרקי המבוא הראשונים יוקדשו להצגה תמציתית של דמותו, משפחתו, תחנות חייו ומוריו, ואילו הפרקים האחרים ידונו בתשובותיו, נמעניו, המקורות שבהם נמצאו התשובות, המהדורה ותרומתה.

ספר המקח והממכר לרב האי גאון, עוסק בדיני המסחר והקניין על פי המשפט העברי. הספר מתורגם לראשונה מן המקור הערבי, ששרד בגניזה הקהירית, ויוצא לאור במהדורה מדעית, תוך השוואה לתרגומי ימי הביניים, ובתוספת מראי מקום והערות, על ידי ד"ר צבי שטמפפר והרב משה גרוס, בהוצאת יד הרב ניסים, מקיצי נרדמים והמכון לחקר המשפט העברי.

הספר פנקסי קהילות אשכנזיות באיטליה מן המאה הי"ח מציג מהדורה מדעית של שלושה קבצים המתעדים מנהגים בקהילות אשכנזיות בצפונה של איטליה במאה הי"ח, מטרייסט, ממנטובה ומפאדובה, בצירוף מבוא ומפתחות.

ר' יצחק בן שמואל מדמפייר, שמוכר בשם ר"י הזקן, היה דמות מרכזית בתנועת בעלי התוספות, שהיו פעילים בצפון צרפת במאות ה־12 וה־13. גישתם הדיאלקטית לפירוש התלמוד וטקסטים רבניים אחרים חוללה מהפכה בהגות היהודית. כרך זה מאגד לראשונה 140 תשובות מאת ר' בן שמואל מדמפייר לשאלות הנוגעות לחוקים מעשיים ופרשנות משפטית.

מהדורת יוצרותיו של ר' שלמה סולימן אלסנג'ארי לפרשות השבוע מביאה לפני הקורא את מחזור היוצרות הקדום ביותר והשלם ביותר שנותר בידינו מן האלף הראשון לספירה, שחובר בידי אחד מבכירי משוררי האומה במאה התשיעית לספירה. המהדורה מבוססת על מאות כתבי יד שמקורם בגניזה הקהירית, והיא מלווה במנגנון מפורט של חילופי נוסח.

בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה נתלשו ברחבי אירופה אלפי דפים מתוך כתבי יד עבריים עתיקים, והם שימשו כחומר לכריכת ספרים ולעטיפת מסמכים ארכיוניים. דפים אלו, המכונים 'גניזת אירופה', נחשפים אט אט מתוך הכריכות. רובם מכילים יצירות הידועות לנו זה מכבר, אך לעתים מתגלים בהם חלקים מחיבורים חשובים שאבדו ולא שרדו אלא ב'גניזה' זו.

בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה נתלשו ברחבי אירופה אלפי דפים מתוך כתבי יד עבריים עתיקים, והם שימשו כחומר לכריכת ספרים ולעטיפת מסמכים ארכיוניים. דפים אלו, המכונים 'גניזת אירופה', נחשפים אט אט מתוך הכריכות. רובם מכילים יצירות הידועות לנו זה מכבר, אך לעתים מתגלים בהם חלקים מחיבורים חשובים שאבדו ולא שרדו אלא ב'גניזה' זו.

בחודש סיוון תשע"ג נתכנס ציבור נכבד בספרייה הלאומית בירושלים לציון מאה וחמישים שנה לייסוד מקיצי נרדמים. המאמרים הנדפסים בחוברת זו מבוססים על הדברים שנאמרו באותו ערב. חלקם באים כנתינתם בערב העיון, וחלקם נערכו ואף הורחבו מעט בידי הדוברים ונוספו בהם מראי מקום ואסמכתאות.

דויד הנשיא, בן לבית ראשי הגולה בבבל אשר נדד גם לאזור ארץ ישראל, פעל בראשית המאה האחת עשרה. בגניזה הקהירית נמצאו פיוטים רבים שלו, בעיקר סליחות לסוגיהן. בספר נדפסת מהדורה מדעית של כל הפיוטים הללו, בצירוף ביאור מקיף ומבוא המלמד על המשורר ועל יצירותיו.

ר' אהרן אלעמאני, דיין בקהילת אלכסנדריה במאה הי"ב, התפרסם במיוחד משום שזכה לארח בביתו את ר' יהודה הלוי בהגיעו לאלכסנדריה תוך מסעו לארץ ישראל. בדיואן שירי ר' יהודה הלוי יש עדויות על חילופי שירים בינו לבין אהרן אלעמאני, אך בשעה שכמה וכמה שירים שכתב ריה"ל לר' אהרן הגיעו לידינו, משירי החול של ר' אהרן נותרו שרידים דלים בלבד. אבל הגניזה הקהירית שימרה סך נכבד של שירי קודש שלו, רובם סליחות, והם מתפרסמים בספר שלפנינו.

הספר פירוש רש"י למסכת מגילה מכיל מהדורה ביקורתית של פירוש רש"י למסכת זו. פירושו של רש"י הוא הפירוש החשוב והמפורסם ביותר לתלמוד הבבלי, ובחיבור זה נעשה ניסיון לתת ללומד מהדורה ביקורתית של הפירוש, המציעה נוסח נקי ומדויק יותר של הפירוש לאור בחינת עדי הנוסח שלו.

הספר כולל מהדורה של יצירתו הפייטנית של פייטן איטלקי בן המאה הי"א: ר' יחיאל בר אברהם, הידוע במיוחד בזכות בנו, ר' נתן בעל הערוך. בין פיוטיו אנו מוצאים סליחות רבות אך גם פיוטים מסוג הקרובה והיוצר. הפיוטים מלווים בשינויי נוסח, ביאור ומבוא מחקרי, שבו מוארת יצירתו של ר' יחיאל מזוויות שונות, תוך הבלטת צירופי לשון וביטויים המיוחדים לו.

קהילות היהודים של שפירא, מגנצא וורמייזא (הידועות יחד בשם שו"ם), המרכז העתיק של למדנות התורה באשכנז, הולידו דורות רבים של חוקרים שכתבו פרקים מפוארים בהיסטוריה של התרבות היהודית. בולט במיוחד היה חוג החכמים המכובד שפעל שם בתחילת המאה השתים־עשרה והשלוש־עשרה, ביניהם רבי יהודה בן קלונימוס משפירא, רבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא, רבי שמואל החסיד ובנו רבי יהודה החסיד, רבי שמחה משפירא ורבי אלעזר מוורמייזא.

ר' אברהם בן אפרים, בן המחצית השנייה של המאה השלוש עשרה, היא דמות עלומה בספרות הרבנית של ימי הביניים. הוא נמנה עם חכמי צרפת, והמעט שנודע עליו עולה מספרו הנדפס כאן לראשונה. הספר מכונה בפיו 'ספר סימני תרי"ג מצוות וסימני הוראות ודינין', ותוכנו הוא קיצור של החיבור הנודע ספר מצוות גדול, מעשה ידיו של ר' משה בר' יעקב מקוצי.

הספר אלף המגן כולל מהדורה של פירוש שכלתני של ר' שמריה בן אליהו האקריטי על אגדות התלמוד שבפרק הראשון של מסכת מגילה. ר' שמריה הוא חכם ביזנטי, שחי בערך בשנים 1260־1346, וחיבורו הוא אחד החיבורים המעטים מימי הביניים המפרש ברצף אגדות לפי סדר התלמוד. הספר כולל גם מבוא רחב על ר' שמריה ועל כתביו.

בספר מתפרסמים כל הפיוטים לחג השבועות מסוג ה'קדושתא' של הפייטן הארץ ישראלי המפוסם ר' אלעזר בירבי קליר. במבוא מתואר ייחודן של הקדושתאות לשבועות, על פיוטי 'סדר עולם' שבהן המתארים בדרך ייחודית את תולדות העולם עד למתן התורה. מתוך הפיוטים גם נחשפים כמה מדרשים אבודים.

רבי ניסים ממרסיי היה פילוסוף יהודי שפעל בראשית המאה ה־14. חיבורו הבולט ביותר, אשר נערך ונדפס בידי חיים קרייסל, הוא הספר 'מעשה נסים', חיבור העשוי שני חלקים. בחלקו הראשון דן החיבור בנושאים תאולוגיים־פילוסופיים שונים, ואילו חלקו השני הוא פירוש פילוסופי לתורה. בספרו נוגע רבי נסים בדיוני יסוד רבים של הפילוסופיה היהודית: בחירה חופשית והכרח, נס וטבע, טיבה של הנבואה, אופיו האלגורי של המקרא ועוד.

פירוש זה למדרש ויקרא רבה ספון היה בכתב־יד, וזוהה בידי פרופ' ישראל מ' תא־שמע כיצירה בת המאה ה־12, מבית מדרשם של חכמי אשכנז הקדמונים. זוהי הפעם הראשונה שבה מובאת בפני הקוראים מהדורה מדעתי של אחד החיבורים מענף יצירה אופייני זה בית המדרש האשכנזי הקדום – פירושים למדרשי אגדה. על המהדורה עמל מירון ביאליק לרנר, שהוסיף מבוא, הערות וביאורים.

פיוטי הסליחות של אשכנז וצרפת משקפים לא מעט את רוח תקופתם והם ביטוי אותנטי לרגשותיהם של הקהילות תחת השלטון הנוצרי. רק מעט מפיוטי הסליחות נקלטו ונדפסו במנהגי התפילה הידועים (מנהג פולין ומנהג ליטא). באוסף שלפנינו נדפסים לראשונה למעלה מ־350 פיוטים, אשר לוקטו מכתבי יד אשכנזיים וצרפתיים בידי דניאל גולדשמידט.

היהודים ברחבי בוואריה שבגרמניה ישבו ברובם במאות השבע־עשרה – תשע עשרה בקהילות קטנות. אחת מהן היתה קהילת שנייטאך בפראנקוניה התיכונה. עד כה פורסמו בעיקר פנקסים של קהילות גדולות, והפירסום של פנקס קהילת שניטאך שבספר זה והמבוא ההיסטורי שבראשו מעלים את דיוקנה של העדה, ניהולה הפנימי, וכן את הקשרים עם הסביבה הזרה.

רבי שמואל בן חפני גאון היה פרשן, פוסק הלכה והוגה שפעל במאה ה־10. היה גאון ישיבת סורא שבבבל ואחד מן הכותבים הפוריים שבין הגאונים. רובה המוחלט של יצירתו אבד, ורק במאה ה־20 שרידיה החלו להתגלות הודות לגניזה הקהירית. כאן מובאים בפנינו פרקים מתוך חיבור לו העניק רבי שמואל את השם 'מבוא לידיעת המשנה והתלמוד'. הפרקים שבפנינו עוסקים בשלשלת מסירת התלמוד, בכינוייהם של תנאים ואמוראים, במונחים תלמודיים שונים ועוד. המקור הערבי שוחזר מכתבי היד, תורגם והוער בידי שרגא אברמסון.

ר' יהודה בירבי בנימן הוא אחד מן הפייטנים הקדומים שברבות השנים נשתכחה יצירתם לחלוטין, ויצירתו שבה להיכרתנו אך בזכות גילויי הגניזה הקהירית. על־פי שרידי יצירתו שבגניזה, מעמידה לפנינו שולמית אליצור מחזור מקיף של מערכות יוצר שחיבר ר' בנימין לכל שבתות השנה. זוהי הפעם הראשונה בה מובא היקפה הנרחב של יצירת ר' יהודה בירבי בנימן ששרדה בידינו בפני הקורא.

'מורה הפרישות ומדריך הפשיטות' (אלמרשד אלי אלתפרד ואלמרפד אלי אלתגרד) נכתב בידי ר' דוד בן יהושע המימוני, דור שישי לרמב"ם. זוהי היצירה המאוחרת ביותר המוכרת לנו ממשפחת המיימונים, וכדרכם של אלו, היא כוללת בתוכה מיזוג בין הפילוסופיה הרמב"מית למיסטיקה סופית. הספר חובר בערבית, והוא תורגם לעברית והובא לדפוס לראשונה בידי יוסף ינון פנטון, שגם הוסיף מבוא מקיף.

בספר שלפנינו מביא אפרים קופפר שני פירושים על התלמוד, למחציתה של מסכת סוכה, ולפרק הראשון של מסכת פסחים, שנמצאו בכתב־יד. שני הפירושים יוחסו על־ידי כתבי היד עצמם לרש"י. במבואות המחקריים שכתב למהדורתו, מסכים קופפר כי אמנם מדובר בפירושים מבית מדרשו של רש"י, אולם הוא מסיק כי אין לייחס אותם לרש"י עצמו.

משה אבן עזרא (המאות ה־11־12) היה מגדולי המשוררים של תור הזהב בספרד. 'ספר העיונים והדיונים' הוא ספר עיוני שחיבר בתחום תורת השירה, ויש בו מעין דין וחשבון על השירה העברית, וניסיון לברר את מקומה ויחסה לשירה הערבית. הספר נכתב במקורו בערבית, וכאן הוא מתורגם בפעם השנייה, למעלה מ־50 שנה לאחר תרגומו הקודם, בידי אברהם שלמה הלקין.

התשובות והפסקים המתפרסמים בקובץ זה לקוחים מכתב־יד מספריית הבודליאנה באוקספורד, בו נכרכו יחד חיבורים מתקופות שונות. אחד מהם הוא משתייך לז'אנר שכונה בפי חכמי אשכנז 'ליקוטים' או 'אסופות'. זהו חיבור בן 337 סימנים אשר נעתק בידי סופר בשם שמואל, ובו תשובות, פסקים, בירורי הלכה ואגדה וטקסטים נוספים אשר ברובם משתייכים לתורתם של ראשוני אשכנז.

'הלכות גדולות', שחיבורו מיוחס לחכם שמעון קיירא, הוא מן המקורות החשובים ביותר להלכה בתקופת הגאונים. הספר מצוטט רבות על ידי הראשונים והוא אפוא בעל מעמד מרכזי בעיצוב ההלכה. בראשיתו של הספר מופיעה רשימה של תרי"ג המצוות. מניין זה היה למשפיע ופופולרי מאוד ועל יסודו חיבר לימיו אבן גבירול את אזהרותיו.

'יוסף המקנא' הוא ספר פולמוס שנכתב ככל הנראת בצרפת של המאה ה-13 בידי ר' יוסף ב"ר נתן אופיציאל. מגמתו היא מאבק בפרשנות הנוצרית למקרא. המחבר מציג הפרכות לפירושים נוצריים שניתנו לפסוקים, בעיקר לקריאות הנוצריות המזהות במקרא פסוקים המטרימים ורומזים למאורעות הברית החדשה. ניכרת בספר בקיאות רבה בפרשנות הנוצרית.

יוסף איש רוסהיים (המאות ה־15־16) היה ממנהיגי היהודים בגרמניה, ושתדלן בולט לטובת היהודית בחצר הקיסרית. פעולויותיו הדיפלומטיות תרומו רבות להגנה על היהודים בשנות התהפוכות והמאבק שלאחר הרפורמציה. יוסף היה גם תלמיד חכם ומקובל שחיבר ספרים. 'ספר המקנה' שחיבר הוא בן שני חלקים: הראשון עוסק בענייני מוסר. השני מכיל דברי מחשבה ועיון, דרשות ופירושים פילוסופיים.

שמואל בן נסים מסנות היה רב, פרשן מקרא ופייטן בן העיר חלב, אשר פעל במאה ה־13. פירושיו למקרא של רבי שמואל מתאפיינים בשילוב בין ליקוט מספרות המדרש לדיון פרשני. הספר הנוכחי הוא החלק השלישי מפירושים אלו אשר נדפס, כאשר קדמו לו הפירושים לספרים איוב ובראשית. מובאים כאן פירושיו של רבי שמואל לספרי דניאל, עזרא ונחמיה, על־פי כתב יד מספריית הותיקן.

הספר 'פנקס הכשרים של קהלת פוזנא' (שפ"א־תקצ"ה), המוצא לאור במהדורה מדעית ומוערת מאת דב אברון, מביא את תוכנו המלא של פנקס הקהילה ההיסטורי.החיבור מתעד מאתיים שנות פעילות של מוסד "הכשרים" – הבוררים השנתיים של הקהילה, שאחזו בסמכויות רחבות של בחירת מוסדות ההנהגה, חקיקה ופיקוח ארגוני.

רב נסים גאון (המאות ה־10־11) היה ראש ישיבת קירואן שבתוניסיה. עמד בקשר עם גדולי חכמי דורו, ונחשב לאחד מן החכמים שסייעו בתיווך ספרות הגאונים הבבלים לספרד. הוא חיבר מספר ספרים, אשר שרידים מהם אסף שרגא אברמסון והביאם בהוצאה זו, בצירוף דיונים נרחבים.

רבינו אליקים בן משולם היה מגדולי חכמי אשכנז במאה ה־11. הוא היה תלמידם של גדולי חכמי קהילות שו"ם, והיה חלק מחבורת 'חכמי מגנצא' אשר העלתה על הכתב את פירושיהם לתלמוד של ראשי הישיבות בערים אלו. באחרית ימיו העתיק את מושבו לשפיירא ובה שימש כרב וכראש ישיבה. רבינו אליקים חיבר פירוש לארבעה מסדרי התלמוד הבבלי, אך רובו הגדול אבד במהלך הדורות.

חוברת זו נדפסה לרגל יובל המאה לייסודה של חברת 'מקיצי נרדמים'. בחוברת מובאים דברים שנאמרו בעל־פה בכינוס שנערך לציון המאורע, מאת ש"י עגנון, גרשם שלום ואפרים אלימלך אורבך. על כך נוספה רשימה ביבליוגרפית של הספרים שיצאו במסגרת ההוצאה, וכן רשימה של ראשי החברה לאורך השנים.

יוסף בן יהודה אבן עקנין (1150־1220) היה תלמיד חכם ספרדי, הוגה, רופא ומשורר. הוא נולד בברצלונה אך ברח עם משפחתו למרוקו בהיותו צעיר בשלת רדיפות המוואחידון. היה מחבר פורה בתחומים רבים, אך חלק גדול מכתביו לא השתמרו בידינו. הספר 'התגלות הסודות והופעת המאורות' הוא פירוש שנכתב בשפה הערבית למגילת שיר השירים, בו מנסה אבן עקנין לחשוף את צפונות הפסוקים.

רש"י היה חכם צרפתי שפעל במאות ה־11־12. הוא כתב שני פירושים חלוציים שזכו למעמד שאין דומה לו בספרות הפרשנות היהודית. הראשון הוא פירוש רש"י על התורה, שהפך במהירות לפירוש הפופולרי ביותר של התנ"ך. הפירוש השני הוא הפירוש לתלמוד, שזכה גם הוא לפופולריות עצומה והחל להיות מודפס כחלק מצורת הדף של התלמוד כבר מן ההדפסות הראשונות.

יהודה אריה ממודנה (1571־1648) היה רב, דרשן סופר, משורר ומגיה ספרים. הוא כתב חיבורים רבים, בסוגות שונות ובנושאים מגוונים ביותר: פירושים לספרים קנוניים, דרשות, ספרי מפתח, ביוגרפיה, שירה, היסטוריה, תפילות, הדרכה חינוכית ועוד. כמה מחיבוריו הם חיבורי פולמוס, וגם 'מגן וחרב' נמנה על סוגה זו. מדובר באחד מבין כמה חיבורים שנכתבו בידי ר' יהודה אריה כנגד הנצרות.

מנחם בן שלמה המאירי היה חכם פרובנסלי בן המאות ה־13־14. המאירי היה פוסק הלכה, פילוסוף ופרשן של התנ"ך אך חיבורו הגדול ביותר היה פירושו על התלמוד – 'בית הבחירה'. זהו חיבור בעל היקף מונומטלי, מיוחד באופיו, המכנס לתוכו מסורות פירוש ספרדיות ואשכנזיות. חיבור זה נחשב לאבוד לאורך שנים ארוכות, עד למציאתו באופן מקרי בידי אספן הספרים זלמן שטרן באיטליה, במאה ה־19.

הרמב"ם נחשב, לדעת רבים, לגדול החכמים היהודים בימי הביניים. חיבורו הגדול בתחום ההלכה, משנה-תורה, הוא קודקס מקיף של כלל התורה שבעל־פה. ספרו מורה־נבוכים נחשב לחיבור המרכזי של הפילוסופיה האריסטוטלית היהודית. הרמב"ם היה מנהיג הלכתי בולט בדורו, וניהל תכתובת עם יהודים מקהילות שונות ברחבי הפזורה. תשובות נאספו לאורך השנים לקבצים.

דניאל בן משה אלקומסי היה הוגה ופרשן מקראי קראי, אשר פעל במאות ה־9־10. הוא נולד בפרס, ובמשך מרבית חייו חי בירושלים. על־פי השערתם חלק מהחוקרים, יתכן שאלקומסי היה אחת מן הדמויות המרכזיות שהביאו לאיחודן של הסיעות הקראיות בזמנו לכדי תנועה אחת. אלקומסי חיבר חיבורים שונים, בהם פירוש לתנ"ך, ביאור למצוות, חיבור העוסק בדיני ירושה ועוד. מרבית כתביו אבדו. חיבורו של אלקומסי 'פתרון שנים עשר' מובא כאן במהדורה אותה ערך יצחק צבי מרקון.

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי הוא מדרש הלכה על ספר שמות, המזוהה עם בית מדרשו של רבי עקיבא. המדרש כפי שהוא לא השתמר כחיבור עצמאי אלא נשתקע בתוך מדרשים מאוחרים יותר. מהדורה זו של המדרש עומדת לפנינו הודות למאמץ שחזור ארוך שנים. ראשון היה רד"צ הופמן שלקט קטעים מן המדרש מתוך שהשתמרו ב'מדרש הגדול'.

במהלך המאות ה־16־18 פעלו במרכז אירופה ומזרחה מספר ארגוני גג, שאיגדו תחתיהם קהילות יהודיות. המוכר שבהם הוא 'ועד ארבע הארצות' הנודע. ארגון אחר, קטן יותר, היה ארגון הקהילות היהדות במדינת מעהרין, היא מוראביה שבצ'כיה דהיום. פנקס התקנות של ארגון זה מתפרסמת כאן בידי ישראל היילפרין, על־פי מקורה העברי, שהשתמר במספר העתקים.

הלכות פסוקות הוא חיבר הלכתי מתקופת הגאונים. הספר מביא בנוסח מקוצר ומעובד סוגיות תלמודיות, ומוסיף עליהן מסורות פרשניות ופסיקתיות קדומות. ייחוסו המקובל של הספר הוא לרב יהודאי גאון, אולם קמו על זיהוי זה עוררין. הספר זכה לפופולריות רבה בתקופת הגאונים וחוברו לו קיצורים ותרגומים שונים.

משה בן יצחק בן הנשיאה מאינגלטירא היה חכם צרפתי בן המאה ה־13. חיבורו 'ספר השוהם' הוא חיבור בתחום הדקדוק, והוא ראשון החיבורים הצרפתיים בתחום זה שניתן לזהות בו את השפעת הפעילות הנרחבת בתחום הדקדוק העברי שהתקיימה בספרד. מהדורה זו של הספר נערכה בידי בנימין קלאר, והיא מתבססת בעיקרה על כתב יד מספריית אוקספורד.

רבי משה בן מימון (1138־1204) היה מחשובי הפילוסופים ואנשי ההלכה היהודיים בימי הביניים. ספרו הפילוסופי 'מורה נבוכים' הוא הספר המשפיע ביותר בפילוסופיה היהודית בימי־הביניים, והוא בעל השפעה עצומה על התפתחות המחשבה היהודית בכלל. ספרו ההלכתי 'משנה תורה' זכה למעמד מרכזי דומה בתולדות ספרות ההלכה. הרמב"ם כתב אגרות רבות. כאן אסף דוד צבי בנט אגרות מן התכתובת שהתנהלה בינו ובין תלמידו ר' יוסף בן יהודה.

עזריאל בן שלמה מגירונה היה אחד מגדולי המקובלים בקטלוניה במאות ה־12־13, לצד אחיו עזרא. השניים היו תלמידיו של רבי יצחק סגי נהור, בנו של הראב"ד, ולפיכך עומדים בראשיתה של שלשלת מסירת הקבלה המוכרת למחקר. בכתביהם מעלים הם על הכתב את התפיסות הקבליות בפירוט והרחבה שלא היו מצויים בכתבים קבליים מוקדמים יותר.

קנדיאה (כיום הרקליון) היא בירתו של האי כרתים. בעקבות הקשיים שהושתו על החיים היהודיים בספרד, היגרו ממנה לקנדיאה יהודים רבים, וכך התהוותה בעיר עדה נרחבת של יוצאי ספרד. הקובץ שלפנינו, שנערך במהלך המאה ה־16, מביא מתקנותיהם של חכמי קנדיאה במאות ה־13־16. הוא נחשב לאחד המסמכים החשובים בתחום חקר הקהילות היהודיות בימי־הביניים המאוחרים וראשית העת החדשה.

שמחה אסף הקדיש שנים רבות לאיסוף תשובות הגאונים ופרסומן בדפוס. זהו הקובץ הרביעי מסוג זה אשר נערך על־ידו. מרבית הקובץ מתבסס על כתבי יד מן הגניזה הקהירית. אסף סרק אלפי קטעי גניזה, רבים מהם קשים לפענוח, קרועים או מחוקים. במקומות אלו השלים אסף את החסר, היכן שהדבר היה אפשרי, באמצעות השוואה מקורות מקבילים.

יעקב נחום אפשטיין היה מחשובי החוקרים במדעי היהדות במחצית הראשונה של המאה ה־20. הוא היה מייסוד של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, עורכו הראשון של כתב העת 'תרביץ', וחקר את ספרות התנאים והאמוראים. חיבוריו בנושא שימשו כמסד ונקודת ייחוס למחקר התלמודי שנתחבר לאחריו. ספרו הגדול 'מבוא לנוסח המשנה' יצא בימי חיייו, וחיבורים נוספים נדפסו לאחר מותו בידי תלמידו עזרא ציון מלמד.

סעדיה גאון (882־942) היה מראשי הישיבות בבבל, מנהיג ציבורי דומיננטי בדורו ואיש אשכולות, אשר בחיבוריו פרץ דרכים חדשות בתחומים שונים. כהוגה דעות הוא נודע בעיקר בשל ספרו 'האמונות והדעות', מן ההתחלות החשובות של הפילוסופיה היהודית. חיבוריו בתחום הדקדוק העברי היו החיבורים השיטתיים הראשונים בתחום זה. הוא גם חיבר פירוש למקרא ותרגום שלו לערבית.

'בראשית רבתי' הוא ספר מדרש, אשר מקורו לדעת מרבית חוקריו בבית מדרשו של רבי משה הדרשן (המאה ה־11). הספר נמצא בכתב־יד בידי שלמה יהודה רפפורט (שי"ר, 1790־1867). לאורך השנים עמד המדרש בפני חלק מן החוקרים, אולם הוא נדפס לראשונה במהדורה זו, מעשה ידיו של חנוך אלבק, על יסוד העתק כתב היד שמצא שי"ר.

ר' אברהם בן עזריאל היה מחכמי בוהמיה במאה ה־13. תלמידו של ר' אלעזר מגרמייזא ('הרוקח') שעמד בקשרים עם גדולי חכמי זמנו. ספרו 'ערוגת הבושם' מכיל פירושים לפיוטים, פירושים מפורטים ביותר אשר עוסקים בביאור פשט הפיוט, חשיפת מקורותיו ועיון במקורות אלו עצמם. דיונים ארוכים הוקדשו לעניינים דקדוקיים, ולצידם ישנו מקום מרכזי בספר לעולמם המיסטי־איזוטרי של חסידי אשכנז.

'פרקים בהצלחה' היא אגרת כתובה ערבית,שנמצאה בכתבי־יד. זהו חיבור העוסק בדרכו הרוחנית־מוסרית של האדם ובדרגות העליונות של דבקות הנפש בבורא. האגרת יוחסה לאורך השנים לרמב"ם, והיא נדפסה והופיעה בקבצים שונים מכתביו. הייחוס הופרך על־ידי שלום צבי רבינוביץ' ודוד צבי בנט במבואות שחיברו למהדורה זו.

ר' אברהם בן הרמב"ם (1286־1237) היה ממשיכו של אביו בהנהגת יהודי מצרים, פוסק, חסיד, פילוסוף ורופא. הוא היה מחבר פורה שחלקים גדולים מיצירתו, ובתוכם בולט החיבור הגדול 'המספיק לעובדי השם', אבדו ואינם בידינו. כמנהיג הלכתי כתב ר' אברהם תשובות רבות. במהדורה זו ראו לראשונה רבות מתשובותיו אור בדפוס. עורכה של המהדורה הוא אברהם חיים פריימן שגם הקדים לה מבוא.

לרגל שנת ה־75 להיווסדה של הוצאת מקיצי נרדמים, נדפסה חוברת זו, ובה רשימה ביבליוגרפית של כלל פרסומי ההוצאה. על זו נוספה סקירה כללית על תולדות החברה ופעולותיה מאת מיכל רבינוביץ'.

רבי מנחם בן שלמה המאירי (1249־1316) היה פוסק, פרשן המקרא והתלמוד, ופילוסוף בן פרובאנס. מרבית כתביו לא נדפסו עד ראשית המאה ה־20, אז נדפסו על יסוד כתב יד שנתגלה בפארמה, איטליה. ספר 'בית הבחירה' שנתגלה אז הוא פירוש מונומטלי לתלמוד הבבלי שמכנס אליו מסורות פירוש אשכנזיות וספרדיות. מלבד 'בית הבחירה' כתב המאירי חיבורים נוספים, רבים מהם אבדו.

אברהם בן יצחק מנרבונה היה מחשובי הפוסקים בפרובנס במאה ה־12. 'ספר האשכול' אותו חיבר הוא ספר הלכה העוסק הדן בדבריהם של הגאונים והרי"ף. הדפסתו של הספר בידי חנוך אלבק באה בעקבות סערה־רבתי שהתרחשה בשדה המחקר הפילולוגי העברי: באמצע המאה ה־19 הודפסה לראשונה מהדורה של ספר האשכול בידי הרב צבי בנימין אוירבך.

בקובץ זה כינס שמחה אסף תשובות, פסקים ומנהגים מראשוני אשכנז כגון ר' אברהם בן יצחק (מחבר ספר ה'אשכול'), ר' אשר בן שאול (מחבר ספר המנהגות ואחרים. נוסף על כך הובאו בו מתשובותיו של הרמב"ן. את הללו ליקט אסף מתוך כתבי יד שונים במטרה לאפשר את פיתוח המחקר של חכמי צרפת הדרומית.

אלעזר בן יעקב הבבלי היה משורר בן בגדד, שבפעל במחצית הראשונה של המאה ה־13. חיים ברודי הדפיס את שיריו על סמך כתב יד שניתן לו להעתקה, עליו הוסיף עוד מספר שרידים משירתו שנדפסו בידי אחרים. בהקדמה לדיואן מעריך ברודי את אלעזר כ'אחד המעולים שבמשוררי ארצו ודורו'.

הרמב"ם (1138־1204) נחשב לראש לפילוסופים ואנשי ההלכה ביהדות ימי־הביניים. ספרו ההלכתי 'משנה תורה' הוא ספר ההלכה השאפתני והמשפיע ביותר שנכתב מאז התלמוד, וספרו הפילוסופי 'מורה נבוכים' חולל את הזרם הפילוסופי ביהדות ימי־הביניים וריתק אליו יהודים בני כל הדורות. תשובותיו ואגרותיו של הרמב"ם נאספו לאורך הדורות.

אברהם בר חייא היה תלמיד חכם ומלומד רב-תחומי שפעל בספרד במאות ה־11־12. הוא ידוע בעיקר בשל תרומתו להפצת המדע הערבי המתקדם בקרב התרבות האירופית, כאשר וא היה הראשון שהביאה לאירופה הנוצרית את האלגברה. ספריו עוסקים בנושאים מגוונים במדע, פילוסופיה ומתמטיקה. החיבור 'מגילת המגלה' הוא חיבורו האסכטולוגי, בו עוסק אברהם בר חייא בחישוב הקץ ובביאת המשיח.

הרב חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א (1724־1806) היה פוסק הלכה, מקובל, דיין ושד"ר נודע. ספרו הידוע ביותר הוא הביבליוגרפיה 'שם הגדולים', שזכתה להצלחה רבה. בהיותו שד"ר, יצא החיד"א למסעות ארוכים. 'מעגל טוב' הוא יומן מסע אותו חיבר במהלך המסעות הללו. הספר הוא בן שלושה חלקים. הראשון מתאר את מסעו של החיד"א כשד"ר מטעם קהילת חברון למצרים, איטליה, גרמניה, צרפת, הולנד ואנגליה.

'פירוש הגאונים על סדר טהרות' שבמשנה הוגה בידי יעקב נחום אפשטיין ממספר כתבי יד, כמו גם קטעים מן הגניזה הקהירית. למהדורתו הוסיף אפשטיין מדור הערות נרחב ויסודי. ייחוסו המקובל של הפירוש הוא לרב האי גאון, אולם אפשטיין סבור כי זיהוי זה שגוי, ומבקש לקשור את החיבור לחכם אחר בן תקופת הגאונים, ר' שמעון קיירא. חוקרים מאוחרים יותר טענו גם לקיומה של שכבת עיבוד איטלקית.

ר' דוד צבי (רד"צ) הופמן היה ממנהיגיה של יהדות גרמניה בתקופת מפנה המאות ה־19־20. כיהן כראש בית המדרשים לרבנים בברלין, עסק רבות במחקר התלמוד ובפרשנות המקרא, והיה לאחד מפוסקי ההלכה החשובים בגרמניה בדורו. רד"צ ההדיר מספר מהדורות של מדרשים. כאן לפנינו מצויה מהדורתו למדרש הגדול על ספר שמות.

רבי אליעזר בן יואל הלוי – ראב"יה –היה מגדולי חכמי אשכנז במאות ה־12־13. נמנה על חוג בעלי התוספות ועמד גם בקשרים עם חסידי אשכנז. לפסקיו השפעה רבה על מסורת הפסיקה האשכנזית שקדמה לשולחן ערוך. ספרו 'אביעזרי', שנדפס על־ידי אביגדור אפטוביצר תחת הכותרת 'ספר ראבי"ה', הוא לקט של למעלה מאלף פירושים ופסקים שחיבר, המאורגנים לפי סדר מסכתות התלמוד.

אברהם בר חייא (המאות ה־11־12) הי תלמיד חכם ומלומד רב תחומי מברצלונה.עיקר פרסומו כיום בא לו בשם כתיבתו בתחום המתמטיקה, שכן הוא נחשב לאחת מן הדמויות שתיווכו את הידע הערבי בתחום זה לאירופה הנוצרית. ספרו 'חיבור המשיחה והתשבורת', אשר נודע לשמש ככלי עזר למודדי קרקעות, מכיל ידע רב בתחומי האריתמטיקה והגאומטריה.

אסופה זו, שנערכה על־ידי אהרן פריימן, כוללת מבחר של תעודות היסטוריות הנוגעות לשבתי צבי והמחלוקת אודות משיחיותו. באסופה ישנם מכתבי תומכיו של שבתי צבי והמתנגדים לו כאחד. בין החיבורים המובאים בה: 'ספר מריבת קודש' לר' אליה הכהן; 'זכרון לבני ישראל' לר' ברוך בן גרשום מאריצו; 'סוד אדנות אדוננו ירום הודו' שפריימן משער כי חובר בידי ר' בנימין בר' אלעזר הכהן ויטאלי מרינייו; אגרת; העתקי מצבות ועוד.

יוסף בן יוסף אבן נחמיאש הוא אחד מראשוני ספרד, ותלמידו של הרא"ש. על חייו אנו יודעים אך מעט, אך נתונות בידינו תשובות שכתב, וישנו גם חיבור באסטרונומיה ואסטרולוגיה, 'אור עולם', אשר יש המייחסים לאבן נחמיאש. לצד זאת הוא גם היה כותב פורה של פירושים, בהם פירוש לרבים מספרי המקרא ולמסכת אבות. חלק גדול מן הפירושים הללו לא נשתמרו, אך מבין אלו ששורדים עומד הפירוש למשלי, שנדפס בידי משה אריה במברגר.

סידור רש"י הוא סידור קדום, הכולל בתוכו פסקי דינים והלכות, ומקורו בבית מדרשו של רש"י. שלמה בובר עמל על מהדורה מדעית של הסידור, אשר ביסודה כתב יד פארמה, אותו השווה גם עם כתבי יד אחרים. זהו ספרו האחרון של בובר אשר יצא לאור: בטרם השלים את מלאכת העריכה נפטר בובר, ויעקב פריימן הוא אשר השלים את העריכה והביא את הספר למכבש הדפוס.

יוסף בן יהודה אבן עקנין (1150־1220) היה פילוסוף, תלמיד חכם, משורר ורופא ספרדי, אשר פעל במשך מרבית חייו בפאס שבמרוקו. הוא היה מחבר פורה ביותר, והותיר כתבים בתחומי הרפואה, הפילוסופיה, התלמוד ועוד.'ספר מוסר' הוא פירוש אשר כתב למסכת אבות. הפירוש ספוג בהשפעתה של האתיקה הארסיטוטלית וגם השפעתו של הרמב"ם ניכרת בו.

אליעזר מבלגנצי, חכם צרפתי בן המאה ה־12, חיבר כפי הנראה פירוש על כל ספרי המקרא. ברם, לידינו הגיעו רק מקצת פירושיו. בשנת תרל"ט פרסם יוחנן וויליאם נוט את פירוש ר' אליעזר לספר ישעיהו, ואילו בשנים תר"ע־תרע"ד פרסם שמואל פוזננסקי את הפירוש ליחזקאל ותרי עשר. אופיים של פירושים אלו הוא פשטי, וכמעט ולא ניתן לחוש בהם בעקבותיו של המדרש.

שלמה בן היתום היה חכם איטלקי אשר פעל בסביבות המאה ה־12. באפשרותנו להסיק כי הוא כתב פירושים על רבות מן המסכתות של התלמוד הבבלי. ברם, הפירוש היחיד שהגיע לידינו הוא זה שנכתב על מסכת משקין, היא מסכת מועד קטן. בפירושו נוטה ר' שלמה לעסוק בענייני סדר ומבנה, בסדר הדורות של חכמי המשנה והתלמוד, בפירושי פסוקים ובדקדוק.

'מעשה הגאונים' הוא אוסף של תשובות ופסקי דינים מחכמי אשכנז בראשית תקופת הראשונים. הוא נערך על־ידי אברהם אפשטיין ויעקב פריימן מכתב יד, ונדפס בפעם הראשונה בהוצאת 'מקיצי נרדמים'. השם 'מעשה הגאונים' לא נזכר בגוף כתב היד, אולם אפשטיין הסיק על סמך אזכורים של קטעים מכתב היד בספרות הראשונים כי זהו שמו.

'ספר העתים' הוא ספרו הבולט של רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני, מגדולי חכמי ספרד במאות ה־11־12. הספר עוסק בהלכות שונות התלויות בזמן, ומכאן שמו. רובו של הספר אבד, וכל שנותר ממנו הוא השער השני, הדן בהלכות שבת ועירובין – וגם הוא נשתמר רק באופן חלקי. הספר מצוי היה לעיניהם של חלק מהראשונים, שהזכירו אותו בכתביהם.

'לקט יושר' הוא ספר הלכה ומנהג פרי עטו של ר' יוסף אוסטרייכר (המאה ה־15), תלמידו של רבי ישראל איסרלן, בעל 'תרומת הדשן'. רבי ישראל היה מגדולי הפוסקים באשכנז בשלהי תקופת הראשונים, ונודעה לו השפעה רבה על הפסיקה האשכנזית. ב'לקט יושר' מתעד ר' יוסף בפירוט רב פסקים, הנהגות ומעשים של רבו. יעקב פריימן הדפיס את הספר לראשונה על יסוד כתב יד שנמצא במינכן.

שכל טוב הוא פירוש על חמשת חומשי תורה פרי עטו של מנחם בן שלמה, חכם איטלקי בן המאה ה־12. הפירוש הוא בעיקרו ליקוט מעובד ממדרשי חז"ל על המקראות, אך הוא כולל בתוכו גם פירושים דקדוקיים שונים וציטוטים מספרות הראשונים. מרבית הפירוש אבד בחלוף השנים. מהדורתו של שלמה בובר לשכל טוב כוללת את הפירוש לספר בראשית, הפירוש לספר שמות הנקטע בפרשת יתרו, וקטע קצר מתוך הפירוש לספר ויקרא.

דוד אבודרהם היה חכם ספרדי בן המאה ה־14, שנודע בעיקר בשל 'ספר אבודרהם', פירוש על סידור התפילה. 'תשלום אבודרהם' הוא מעין תוספת אל חיבור זה: פירוש על פיוט סדר העבודה שחיבר יוסי בן יוסי, לצד פיוטים נוספים. במהדורה זו מביא אליעזר ליפמן פרינץ את סדר העבודה של יוסי בן יוסי לצד פירושו של האבודרהם.

אהרון הכהן מלוניל היה חכם פרובנסאלי בן המאות 13־14. ספרו 'ארחות חיים' הוא ספר הלכה המביא מדבריהם של חכמים קודמים במגוון רחב של נושאים. חלק ראשון ממנו נדפס בפירנצה בשנת תק"י, והוא עוסק בנושאים המקבילים בערך לחלק 'אורח חיים' שבטור. חלק שני נדפס בהוצאת מקיצי נרדמים על־ידי משה שלזינגר, והוא נוגע מקביל בתכניו ליורה דעה, אבן העזר וחושן משפט.

דוד בן יהודה מסר ליאון היה חכם איטלקי בן המאות ה־16־17. 'כבוד חכמים' הוא פסק שחיבר בהיותו רב קהילת אבילונא שבאלבניה. באבלוניא היו מספר קהילות יהודיות, אשר בין שתיים מהם - הקהילה הפורטוגזית והקהילה הקאטאלנית – פרצה מחלוקת עזה. ר' דוד, שביקש ליישב את ההדורים בין הניצים, ספג גם הוא עלבונות.

יהודה בן ברזילי הברצלוני (המאות ה־11־12) היא מגדולי חכמי ספרד. לאורך הדורות הוא נודע בעיקר בשל חיבורו 'ספר העיתים', אשר עוסק במצוות התלויות בזמן, אולם לא היה זה חיבורו היחיד. חיבור נוסף, 'ספר הדינים', עוסק בדיני ממונות, אולם הוא אבד, ונותר ממנו רק חלק אחד, הוא 'ספר השטרות' המונח לפנינו.

'מדרשי התורה' הינו פירוש על התורה, פרי עטו של ר' אנשלמה אשתרוק, חכם מן המאה ה־14 שפעל בברצלונה. על אף שמו של החיבור, אין הוא משתייך לסוגת המדרש, אלא הוא פירוש על המקרא המכוון לביאור הפשט, ונעזר לצורך כך גם במדרשי חז"ל. נוסף על כך ניתן למצוא כי ר' אנשלמה שואב רבות מפרשנים וחכמים קודמים.

רבי יעקב בן מאיר, המכונה רבינו תם (1100־1171) היא מחשובי בעלי התוספות ומכוננה של אסכולה זו בתחום פרשנות התלמוד. חיבורו 'ספר הישר' עשוי שני חלקים. חלקו הראשון של הספר מוקדשים לחידושים על התלמוד הבבלי, ורבינו תם מוזכר בו בגוף שני, כלומר, הוא לא יצא מידי רבנו תם כפי שהוא, אלא נערך בידי תלמידיו. חלקו השני של הספר מביא תשובות הלכתיות פרי עטו של רבינו תם.

יחיאל ניסים דפיסא היה בנקאי, מלומד ומחבר ספרים איטלקי. בן למשפחת דפיסא המפורסמת, מהמשפחות היהודית החזקות והמשפיעות באיטליה במאות ה־15־16. 'מנחת קנאות' היא כתב פולמוסי פרי עטו, המכוון כנגד 'אגרת ההתנצלות' של ידעיה הפניני. רבי יחיאל היה מלומד בפילוסופיה והשקיע בה מזמנו וממרצו, אך הוא סבור היה כי עמדתו של ידעיה הפנימי בחיבורו מנמיכה ומקטינה את הדת לעומת הפילוסופיה.

יונה אבן ג'נאח (המאות ה־10־11) היה בלשן ספרדי, מגדולי המדקדקים העבריים בימי־הביניים. הוא היה מחבר פורה ביותר בתחום זה, אך מרבית ספריו אבדו. ספרו החשוב ביותר הוא מחברת הדקדוק, ספר בן שני חלקים: ספר השורשים, שהוא מילון של השורשים במקרא, וספר הרקמה, המציע הבנה תאורטית של הדקדוק המקראי.

הספר "מגילת סדרים" נכתב על ידי הרב אברהם ברודא (בן הרב מרדכי לייפניק), שהיה מפרנסי ומנהיגי קהילת אויסא (Aussee) שבמורביה. הספר מתעד את קורותיה, תלאותיה, רדיפותיה והצלתה של קהילת אויסא בין השנים תפ"ב־תקי"ג (המאה ה (המאות ה־18). הספר הובא לדפוס בידי מנדל בוימגרטן ונוספו לו הערות פרי עטו של דוד קויפמן.

רבי יהודה הלוי (המאות ה־11־12) היה מגדולי משוררי תור הזהב בספרד. אין זו הפעם הראשונה ש'דיואן' האוסף את שיריו נדפס בהוצאת מקיצי נרדמים. למהדורתו של חיים ברודי קדמה מהדורתו של שד"ל אשר נדפסה בשנת תרכ"ד, אולם מהדורתו של חיים ברודי היא רחבת היקף בהרבה, פרויקט מונומנטלי בן עשרות שנים.

קובץ המדרשים שלפנינו, אשר נערך בידי מהדיר המדרשים הנודע שלמה בובר, כולל מדרשים על מגילות שיר השירים, רות, איכה וקהלת היוצאים לאור לראשונה בדפוס. מקור המדרשים בכתב יד שנמצא בספריית דה־רוסי בפארמה. בובר כינה את המדרשים הללו 'מדרשי זוטא', על־מנת להבחינם ממדרשי רבה המוכרים יותר.

עמנואל פרנסיס (1618־1710), בן איטליה, היה רב, משורר וחוקר של תורת הפיוט. נודע מאוד במאבקו החריף בשתבאות, לו היה שותף יחד עם אחיו, המשורר יעקב פרנסיס. ספרו 'מתק שפתיים' הוא חיבור בתורת השירה העברית, הדן בחוקי השירה, במשקלים השונים בהם היא נכתבת ועוד. כדוגמאות משתמש פרנסיס בשיריו שלו ושל אחיו.

אברהם אליהו הרכבי (1835־1919) שימש משך שנים ארוכים כמנהלה של הספריה הקיסרית בסנט פטרסבורג. בשל כך הייתה לו הנגישות לכתבי־יד עבריים שונים שנמצאו בספריה. בעשרות שנות עמלו על כתבי־היד שהתגלגלו לידו פרסם קבצים ומאספים רבים, בהם הקבצים 'זכרון לראשונים וגם לאחרונים', שמקצתם יצאו לאור בחסות 'מקיצי נרדמים'.

'ספר חסידים' רחב־ההיקף הוא החשוב בחיבורים שנשתמרו בידינו מעולמה של חסידות אשכנז. מחברו ביקש, לדעת חלק מהחוקרים, לשמור על אנונימיות, והוא לא חתם עליו בשמו, אולם ההשערה המקובלת היא שמדובר ביהודה החסיד. הספר כולל בתוכו דברי מוסר, הלכות, הנהגות, סיפורים ועוד, הנוגעים לקשת רחבה של נושאים, עיוניים ויומיומיים כאחד.

מהר"ם מרוטנבורג היה מגדולי הפוסקים באשכנז במאה ה־13, ומאחרוני בעלי התוספות. לתשובות שכתב נודעה חשיבות רבה במסורת בפסיקת ההלכה. התשובות הרבות נאספו לאורך הדורות בקבצים שונים. אוסף זה, מעשה ידיו של משה אריה בלוך, הוא אחד מהם. מהדורתו של בלוך איננה מהדורת הדפוס הראשונה של תשובות המהר"ם, אולם הוא עושה שימוש בכתבי־יד שלא עמדו בפני מדפיסים קודמים.

'יהודה יעלה', ספר עזר ללימוד התלמוד והמדרש, נמצא בכתב-יד באיטליה על־ידי אברהם ברלינר, ונשלח ליצחק הרשינזון שההדירו והכינו לדפוס. הספר, החתום על־ידי החכם 'יהודה סיני מקולוניאה', ונכתב בראשית המאה ה־17. הוא בנוי משני חלקים. בחלקו הראשון, אוסף הוא מימרות, משפטים קצרים ופתגמים מן התלמוד, מסדר אותם על־פי האל"ף־בי"ת, ומספק הפניות למקורם.

מחזור ויטרי הוא סידור וספר הלכה אשר נערך בידי שמחה בן שמואל מוויטרי, תלמידו של רש"י. זהו אחד מן הסידורים החשובים והמשפיעים ביותר על מסורת התפילה באשכנז וממזרח לה, והוא שימש גם כמקור הלכתי חשוב בתקופת הראשונים ולאחריה. מהדורתו של של שמעון הורביץ היא המהדורה הראשונה בדפוס, והיא מבוססת על כתב יד מספריית אוקספורד.

שמואל מסנות היה רב, פייטן ופרשן מקרא בן חלב שבסוריה, אשר פעל במאה ה־13. בידינו חיבורים פרי עטו על כמה וכמה מספרי המקרא. חיבורים אלו ייחודיים בסגנונם. מסנות מוהל בהם מדרשים קדומים, ציטוטים מפרשנים קודמים ופרשנות עצמאית. 'מעיין גנים' הוא שמו של הפירוש אותו כתב מסנות על ספר איוב, והוא הראשון מבין חיבוריו על המקרא שנדפס.

'הלכות גדולות', שחיבורו מיוחס לחכם שמעון קיירא, הוא מן המקורות החשובים ביותר להלכה בתקופת הגאונים. הספר מצוטט רבות על ידי הראשונים והוא אפוא בעל מעמד מרכזי בעיצוב ההלכה. בראשיתו של הספר מופיעה רשימה של תרי"ג המצוות. מניין זה היה למשפיע ופופולרי מאוד ועל יסודו חיבר לימיו אבן גבירול את אזהרותיו.

ר' יוסף קמחי היה פרשן המקרא, דקדקן, מתרגם ומשורר יהודי בן המאה ה־12. הוא היה אחד מהחכמים הבולטים אשר ייבאו לפרובנס את התרבות האנדלוסית הגבוהה של תור הזהב. 'ספר זכרון' הוא חיבור מקיף ושיטתי אשר חיבר קמחי בתורת הדקדוק. הוא נודע בכך שר' יוסף קמחי הציג בו, לראשונה בדקדוק העברי, את ההבחנה בין תנועות קטנות ותנועות גדולות.

פירוש המשנה של הרמב"ם הוא אחד מן הפירושים הנודעים והמשפיעים ביותר אשר נכתבו על המשנה. הפירוש נכתב בערבית, וחלקים ממנו תורגמו במרוצת השנים בידי מתרגמים שונים ומגוונים. כאן נדפס הנוסח הערבי של פירושו של הרמב"ם על סדר טהרות, הכולל בתוכו את ההקדמה הארוכה אותה כתב לסדר זה. המהדורה מתבססת על כתבי־יד שנמצאו בספריות אוקספורד ופריז. על הנוסח הערבי הוסיף המהדיר, נפתלי יוסף דירנבורג, גם תרגום עברי חדש פרי עטו.

ר' יוסף קמחי היה פרשן המקרא, דקדקן, מתרגם ומשורר יהודי בן המאה ה־12. הוא היה אחד מהחכמים הבולטים אשר ייבאו לפרובנס את התרבות האנדלוסית הגבוהה של תור הזהב. 'ספר הגלוי' שלו נוטל חלק בפולמוס בענייני דקדוק שהתקיים בין מנחם בן סרוק ודונש בן לברט, פולמוס הנוגע לטיבם של השורשים בשפה העברית.

אברהם אליהו הרכבי (1835־1919) שימש משך שנים ארוכים כמנהלה של הספריה הקיסרית בסנט פטרסבורג. בשל כך הייתה לו הנגישות לכתבי־יד עבריים שונים שנמצאו בספריה. בעשרות שנות עמלו על כתבי־היד שהתגלגלו לידו פרסם קבצים ומאספים רבים, בהם קבצים 'זכרון לראשונים וגם לאחרונים', שמקצתם יצאו לאור בחסות 'מקיצי נרדמים'.

המשורר וההוגה משה אבן עזרא (1055־1140) הוא אחד ממייצגיו הבולטים של תור הזהב בספרד. אחת מיצירותיו הבולטות בתחום הפיוט היא 'ספר התרשיש' המכונה גם 'הענק'. כלולים בו 1200 בתי שיר, והוא בבחינת הדגמה וירטואוזית של כוחו הפיוטי של אבן עזרא ושל כישרון החריזה שלו. בדרך זו דן אבן עזרא בסוגיות שונות האופייניות לחייה החברה והרוח באנדלוסיה.

יהודה בן ברזילי ברצלוני היה מגדולי חכמי ספרד במאות ה־11־12. חיבורו הנודע ביותר הוא 'ספר העתים', ספר הלכתי העוסק במצוות התלויות בזמן. דרכו היא לצטט ארוכות מכתבי קודמיו לדון בהם, והוא נחשב מקור עיקרי להיכרות עם תורת הגאונים. גם בפירושו לספר יצירה הוא נוקט בדרך דומה ומרבה לצטט מדברי קודמיו, כגון ר' דוד אלמקמץ ור' חפץ.

רבי יעקב אנטולי (1194־1256) היה פילוסוף מיימוני פרובנסאלי, חתנו ותלמידו של שמואל אבן תיבון - הלוא הוא מתרגמו של מורה הנבוכים. עיקר פועלו הספרותי הוא כמתרגם, ובתוך כך הוא גם עמד בקשר עם המלומד הנודע מייקל סקוטוס. 'מלמד התלמידים' הוא הספר המבטא את הגותו העצמאית. הספר מושתת על דרשות שהיה דורש אנטולי בשבתות ובימים הטובים, והוא מתאפיין בפרשנות אלגורית בדרכו של הרמב"ם לפסוקי המקרא.

הלל בן שמואל מוורונה, איש המאה ה־13 באיטליה, היה פילוסוף ורופא יהודי, ותלמידו של רבנו יונה מגירונדי. הוא היה לאחד מהמפיצים הבולטים של תורת הרמב"ם באיטליה. הוא נודע בטענתו השנויה במחלוקת שרבו, רבנו יונה, שהיה ממובילי ההתנגדות לרמב"ם, חזר בו מעמדתו האנטי־רמב"מית. ספרו 'תגמולי הנפש' זכהה לפופולריות רבה.

משה אבן תיבון הוא נצר למשפחת המתרגמים המפורסמת מפרובנס, שהייתה בעל השפעה מכרעת על עיצובה של המסורת הפילוסופית היהודית. גם הוא היה מתרגם פורה, אשר תרגם כמה מכתבי הרמב"ם, מפירושיו של אבן רושד לאריסטו, חיבורים שונים באסטרונומיה ועוד. אבן תיבון היה גם מחבר עצמאי, וכאן מובא הפירוש הפילוסופי שחיבר למגילת שיר השירים.

אברהם אבן עזרא (1089־1164) ידוע כיום לציבור הרב בעיקר בשל פירושיו על המקרא. אולם הוא היה מלומד רב־תחומי, ומחבר פורה ביותר ששלח ידו בכתיבת פיוט, דקדוק, פילוסופיה, אסטרונומיה, אסטרולוגיה ומתמטיקה. חיבורו זה של אבן עזרא עוסק בלוח השנה, וישנה בו הדגמה לכוחו וחדשנותו בתחום המתמטי. שלמה זלמן חיים הלברשטאם מדפיסו כאן לראשונה, מתוך כתב יד שעמד לרשותו.

ספר זה, ששמו המקורי לא נודע, התחבר על-ידי רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא, מבעלי התוספות באשכנז במאה ה־12. מדובר במעין לקסיקון מקיף לתולדות התנאים והאמוראים, הכתוב על-פי סדר האלף־בית. עבור כל חכם, אסף רבי יהודה ממאמריו וניסה לברר את תולדותיו. אין בידינו כתב־יד שלם של החיבור, וגם מהדורה זו, הראשונה שנדפסת, איננה כוללת אלא חלק קטן ממנו – ערכים המתחילים באות ב'.

בהמשך להוצאתה לאור של האנציקלופדיה ההלכתית הגדולה של יצחק למפרונטי, 'פחד יצחק', נדפס במסגרת 'מקיצי נרדמים' גם חיבור ביוגרפי קצר אודותיו. הביוגרפיה היא פרי עטו של יצחק ברוך הלוי מפריירה, והיא נכתבה לראשונה באיטלקית, והועתקה לעברית לרגל צאת המהדורה החדשה של 'פחד יצחק'.

'ספר המוסר' כפי שמכנה אותו כאן יוחנן וויטקובר, הוא חיברו מוסרי-פילוסופי פרי עטו של עזריה בן אפרים ממודנה, הנושא סגנון פיוטי. הוא נכתב, כפי שמעיד מחברו, ב־1481. כתב היד עליו הסתמך וויטקובר, אשר לראשונה ביקש להדפיס את הספר, הוא קטוע ומבולבל, ולפיכך לא עלה בידו להוציא מהדורה מתוקנת.

'ויכוח על האהבה' הוא השם העברי שניתן ליצירתו הייחודית של יהודה אברבנאל, בנו של דון יצחק אברבנאל. יצחק אברבנאל ומשפחתו עקרו לאיטליה בעקבות גירוש ספרד, ושם התפתח בנו יהודה כחכם רנסנסי של ממש. ה'ויכוח על האהבה', שהתחבר במקור באיטלקית ותורגם במרוצת השנים לשפות רבות, הוא חיבור הספוג ברוח הנאו־אפלטונית, וכתוב במתכונת דיאלוגית, בהשראת חיבוריו של הפילוסוף היווני.

נפתלי הרץ וויזל (1725־1805) היה מן האבות המייסדים של תנועת ההשכלה היהודית. הוא נודע בפעילותו לשם מודרניזציה של העם היהודי ובמיוחד בחיבור 'דברי שלום ואמת', בו קרא לחידוש סדרי החינוך, קריאה שגררה פולמוס נרחב. 'אמרי שפר', כפי שכונה בידי מדפיסיו, הוא פירוש אשר כתב לספר בראשית.

'פסיקתא דרב כהנא' הינו מדרש ארץ ישראלי קדום, בן המאה ה־5 לערך. זהו מדרש ייחודי באופיו. בניגוד למדרשים אחרים, העוקבים פסוק־פסוק אחרי ספרים מסוימים מן התנ"ך, הפסיקתא נסובה על יחידות קטנות יותר: הקריאות בתורה וההפטרות של המועדים והשבתות המיוחדות. מהדורה זו של הפסיקתא היא הראשונה אשר יצאה לאור.

ר' יעקב ספיר (1822־1885) היה תלמיד חכם ושד"ר מארץ־ישראל. בהיותו שד"ר, נשלח להודו ולאוסטרליה על-מנת לגייס כספים לשם בניית בית כנסת חורבת יהודה החסיד. במהלך מסעו נשדד ממנו כספו, והוא הורד מאונייתו, וכך הגיע להיפגש גם עם יהודי תימן. את קורות מסעו ורשמיו העלה על הכתב בספרו 'אבן ספיר'.

בחיבור זה נדפסו הערות ותיקונים לשני ספרי 'מקיצי נרדמים' אשר נדפסו בידי ההוצאה מעט מוקדם יותר: דיואן ר' יהודה הלוי אשר ערך שד"ל, ואוסף תשובות הגאונים של ר' יעקב מוסאפיה.

יצחק למפרונטי (1679־1756) היה רב, רופא ומלומד בן איטליה. ספרו 'פחד יצחק' הוא האנציקלופדיה העברית הראשונה שנכתבה. זוהי אנציקלופדיה הלכתית, המבארת מונחים ומושגים מספרות חז"ל והספרות הרבנית עד לימיו של למפרונטי. מלבד זאת היא כוללת ביוגרפיות קצרות, ענייני גנאולוגיה, רשימות ביבליוגרפיות, אגדות וציטוטים נרחבים ממקורות קודמים.

תשובותיהם של גאוני בבל נאספו וקובצו לאורך השנים במהדורות שונות ומגוונות, בדפוס ובכתב יד. אוסף התשובות שלהלן, שנערך בידי הרב יעקב מוסאפיה, נלקט על־ידו מתוך כתב יד ישן, אשר ניתן לו בידי החיד"א. מתוך כתב היד, שכלל בתוכו מסמכים ממסמכים שונים, ליקט מוסאפיה את תשובות הגאונים, הגיה והוסיף את הערותיו.

רד"ק היה מחשובי פרשני המקרא והמדקדקים של יהדות פרובנס, אשר פעל במאות ה-12-13. ספרו "עט סופר" הוא חיבור העוסק בכללי המסורה ובטעמי המקרא. יצירה זו נכתבה על ידי הרד"ק לאחר ספרו "המכלול", ספר הדקדוק המרכזי והנודע יותר, ונועדה להגהת חומשים ולשמירה על נוסח כתיבת התורה. מהדורה זו נדפסה בעיר ליק בשנת תרכ"ד.

שירתו של ר' יהודה הלוי, מגדולי משוררי תור הזהב בספרד, נחשבת לאחד משיאי היצירה הרוחנית של יהדות ימי הביניים. במהלך הדורות נפוצו שיריו בעותקים ובכתבי יד רבים ברחבי הפזורה היהודית. עם זאת, במרוצת השנים רבים מכתבי היד הללו נפגמו, השתבשו או אבדו. מפעל הכינוס וההדרה של פיוטיו מתוך מקורות קדומים הפך לאחד האתגרים המרכזיים של חוקרי מדעי היהדות.